רש"י על מנחות צ״ג

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור מנחות צ״ג
1 קְרָאֵי לְמָה לִי? ״קׇרְבָּנוֹ״ – וְלֹא קׇרְבַּן חֲבֵירוֹ, ״קׇרְבָּנוֹ״ – וְלֹא קׇרְבַּן גּוֹי, ״קׇרְבָּנוֹ״ – לְרַבּוֹת כׇּל בַּעֲלֵי קׇרְבָּן לִסְמִיכָה.
2 הַיּוֹרֵשׁ סוֹמֵךְ.
3 תָּנֵי רַב חֲנַנְיָה קַמֵּיהּ דְּרָבָא: יוֹרֵשׁ אֵינוֹ סוֹמֵךְ, יוֹרֵשׁ אֵינוֹ מֵימֵר. וְהָא אֲנַן תְּנַן: הַיּוֹרֵשׁ סוֹמֵךְ, וּמֵבִיא אֶת נְסָכָיו, וּמֵימֵר.
4 אֲמַר לֵיהּ אֶיפְכַאּי? אֲמַר לֵיהּ: לָא, מַתְנִיתִין מַנִּי? רַבִּי יְהוּדָה הִיא, דְּתַנְיָא: יוֹרֵשׁ סוֹמֵךְ, יוֹרֵשׁ מֵימֵר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: יוֹרֵשׁ אֵינוֹ סוֹמֵךְ, יוֹרֵשׁ אֵינוֹ מֵימֵר.
5 מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה? ״קׇרְבָּנוֹ״ – וְלֹא קׇרְבַּן אָבִיו, וְיָלֵיף תְּחִלַּת הֶקְדֵּשׁ מִסּוֹף הֶקְדֵּשׁ: מָה סוֹף הֶקְדֵּשׁ – יוֹרֵשׁ אֵינוֹ סוֹמֵךְ, אַף תְּחִילַּת הֶקְדֵּשׁ – יוֹרֵשׁ אֵינוֹ מֵימֵר.
6 וְרַבָּנַן: ״הָמֵר יָמִיר״ – לְרַבּוֹת אֶת הַיּוֹרֵשׁ, וְיָלֵיף סוֹף הֶקְדֵּשׁ מִתְּחִילַּת הֶקְדֵּשׁ: מָה תְּחִלַּת הֶקְדֵּשׁ – יוֹרֵשׁ מֵימֵר, אַף סוֹף הֶקְדֵּשׁ – יוֹרֵשׁ סוֹמֵךְ.
7 וְרַבָּנַן, הַאי ״קׇרְבָּנוֹ״ מַאי עָבְדִי לֵיהּ? ״קׇרְבָּנוֹ״ – וְלֹא קׇרְבַּן גּוֹי, ״קׇרְבָּנוֹ״ – וְלֹא קׇרְבַּן חֲבֵירוֹ, ״קׇרְבָּנוֹ״ – לְרַבּוֹת כׇּל בַּעֲלֵי קׇרְבָּן לִסְמִיכָה.
8 וְרַבִּי יְהוּדָה, לְרַבּוֹת כׇּל בַּעֲלֵי קׇרְבָּן לִסְמִיכָה – לֵית לֵיהּ, וְאִי נָמֵי אִית לֵיהּ – גּוֹי וַחֲבֵירוֹ מֵחַד קְרָא נָפְקָא. אִיַּיתַּרוּ לֵיהּ תְּרֵי קְרָאֵי: חַד – ״קׇרְבָּנוֹ״ וְלֹא קׇרְבַּן אָבִיו, וְאִידַּךְ – לְרַבּוֹת כׇּל בַּעֲלֵי קׇרְבָּן לִסְמִיכָה.
9 וְרַבִּי יְהוּדָה, הַאי ״הָמֵר יָמִיר״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? מִיבְּעֵי לֵיהּ לְרַבּוֹת אֶת הָאִשָּׁה, דְּתַנְיָא: לְפִי שֶׁכׇּל הָעִנְיָן כּוּלּוֹ אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בִּלְשׁוֹן זָכָר, מָה סוֹפֵינוּ לְרַבּוֹת אֶת הָאִשָּׁה? תַּלְמוּד לוֹמַר ״הָמֵר יָמִיר״.
10 וְרַבָּנַן דָּרְשִׁי מִ״וְּאִם״, וְרַבִּי יְהוּדָה ״וְאִם״ לָא דָּרֵישׁ.
11 מַתְנִי׳ הַכֹּל סוֹמְכִין, חוּץ מֵחֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה, וְקָטָן, וְסוֹמֵא, וְגוֹי, וְהָעֶבֶד, וְהַשָּׁלִיחַ, וְהָאִשָּׁה.
12 וּסְמִיכָה – שְׁיָרֵי מִצְוָה.
13 עַל הָרֹאשׁ בִּשְׁתֵּי יָדַיִם, וּבִמְקוֹם שֶׁסּוֹמְכִין שׁוֹחֲטִין, וְתֵכֶף לִסְמִיכָה שְׁחִיטָה.
14 גְּמָ׳ בִּשְׁלָמָא חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, דְּלָאו בְּנֵי דֵעָה נִינְהוּ. גּוֹי נָמֵי – ״בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ סוֹמְכִין וְאֵין גּוֹיִם סוֹמְכִין. אֶלָּא סוֹמֵא מַאי טַעְמָא לָא?
15 רַב חִסְדָּא וְרַב יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי, חַד אָמַר: אָתְיָא סְמִיכָה סְמִיכָה מִ״זִּקְנֵי עֵדָה״.
16 וְחַד אָמַר: אָתְיָא סְמִיכָה סְמִיכָה מֵעוֹלַת רְאִיָּיה.
17 וּלְמַאן דְּאָמַר מֵעוֹלַת רְאִיָּיה, מַאי טַעְמָא לָא יָלֵיף מִן זִקְנֵי עֵדָה?
18 דָּנִין יָחִיד מִיָּחִיד, וְאֵין דָּנִין יָחִיד מִצִּיבּוּר.
19 וּלְמַאן דְּיָלֵיף מִזִּקְנֵי עֵדָה, מַאי טַעְמָא לָא יָלֵיף מֵעוֹלַת רְאִיָּיה? דָּנִין מִידֵּי דִּכְתִיב בֵּיהּ סְמִיכָה בְּגוּפֵיהּ, מִמִּידֵּי דִּכְתִיב בֵּיהּ סְמִיכָה בְּגוּפֵיהּ, לְאַפּוֹקֵי עוֹלַת רְאִיָּיה, דְּהִיא גּוּפַהּ מֵעוֹלַת נְדָבָה גָּמְרָה.
20 דְּתָנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַב יִצְחָק בַּר אַבָּא: ״וַיַּקְרֵב אֶת הָעֹלָה וַיַּעֲשֶׂהָ כַּמִּשְׁפָּט״ – כְּמִשְׁפַּט עוֹלַת נְדָבָה, לִימֵּד עַל עוֹלַת חוֹבָה שֶׁטְּעוּנָה סְמִיכָה.
21 וְהָעֶבֶד וְהַשָּׁלִיחַ וְהָאִשָּׁה. תָּנוּ רַבָּנַן: ״יָדוֹ״ – וְלֹא יַד עַבְדּוֹ, ״יָדוֹ״ – וְלֹא יַד שְׁלוּחוֹ, ״יָדוֹ״ – וְלֹא יַד אִשְׁתּוֹ.
22 כֹּל הָנֵי לְמָה לִי? צְרִיכָא, אִי כְּתַב רַחֲמָנָא חַד, הֲוָה אָמֵינָא לְמַעוֹטֵי עֶבֶד, דְּלָאו בַּר מִצְוֹת, אֲבָל שָׁלִיחַ דְּבַר מִצְוָה הוּא, וּשְׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ, אֵימָא לִסְמוֹךְ.
23 וְאִי אַשְׁמְעִינַן הָנֵי תַּרְתֵּי, דְּלָאו כְּגוּפֵיהּ דָּמְיָא, אֲבָל אִשְׁתּוֹ דִּכְגוּפֵיהּ דָּמְיָא, אֵימָא תִּיסְמֹךְ – צְרִיכָא.
24 סְמִיכָה שְׁיָרֵי מִצְוָה. תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְסָמַךְ״ ״וְנִרְצָה״, וְכִי סְמִיכָה מְכַפֶּרֶת? וַהֲלֹא אֵין כַּפָּרָה אֶלָּא בַּדָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר״! אֶלָּא לוֹמַר לָךְ, שֶׁאִם עֲשָׂאָהּ לִסְמִיכָה שְׁיָרֵי מִצְוָה, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ לֹא כִּיפֵּר, וְכִיפֵּר.
25 וְתַנְיָא גַּבֵּי תְנוּפָה כִּי הַאי גַוְונָא: ״לִתְנוּפָה לְכַפֵּר״, וְכִי תְּנוּפָה מְכַפֶּרֶת? וַהֲלֹא אֵין כַּפָּרָה אֶלָּא בַּדָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר״! אֶלָּא לוֹמַר לָךְ, שֶׁאִם עֲשָׂאָהּ לִתְנוּפָה שְׁיָרֵי מִצְוָה, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ לֹא כִּיפֵּר, וְכִיפֵּר.
26 עַל הָרֹאשׁ, תָּנוּ רַבָּנַן: ״יָדוֹ עַל הָרֹאשׁ״ – וְלֹא יָדוֹ עַל הַצַּוָּאר, ״יָדוֹ עַל הָרֹאשׁ״ – וְלֹא יָדוֹ עַל הַגַּבַּיִים, ״יָדוֹ עַל הָרֹאשׁ״ – וְלֹא יָדוֹ עַל הֶחָזֶה.
27 כֹּל הָנֵי לְמָה לִי? צְרִיכִי, דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא חַד לְמַעוֹטֵי צַוָּאר, דְּלָא קָאֵי בַּהֲדֵי רֹאשׁוֹ, אֲבָל גַּבּוֹ דְּקָאֵי לַהֲדֵי רֹאשׁוֹ אֵימָא לָא, צְרִיכָא.
28 וְאִי אַשְׁמְעִינַן הָנֵי תְּרֵי, מִשּׁוּם דְּלָא אִיתְרַבִּי לִתְנוּפָה, אֲבָל חָזֶה דְּאִיתְרַבִּי לִתְנוּפָה, אֵימָא לָא, צְרִיכָא.
29 אִיבַּעְיָא לְהוּ: יָדוֹ עַל הַצְּדָדִין, מַהוּ? תָּא שְׁמַע, דְּתַנְיָא: אַבָּא בִּירָאָה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: ״יָדוֹ עַל רֹאשׁוֹ״, וְלָא יָדוֹ עַל הַצְּדָדִין.
30 בָּעֵי רַבִּי יִרְמְיָה: מַטְלֵית מַהוּ שֶׁתָּחוֹץ? תָּא שְׁמַע: וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא דָּבָר חוֹצֵץ בֵּינוֹ לְבֵין הַזֶּבַח.
31 וּבִשְׁתֵּי יָדַיִם, מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, דְּאָמַר קְרָא ״וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי יָדָו״, כְּתִיב ״יָדוֹ״ וּכְתִיב ״שְׁתֵּי״, זֶה בָּנָה אָב: כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ״יָדוֹ״ – הֲרֵי כָּאן שְׁתַּיִם, עַד שֶׁיִּפְרֹט לְךָ הַכָּתוּב ״אַחַת״.
32 אֲזַל רַבִּי אֶלְעָזָר, אַמְרַהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא בְּבֵי מִדְרְשָׁא, וְלָא אַמְרַהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ. שְׁמַע רֵישׁ לָקִישׁ וְאִיקְּפַד, אֲמַר לֵיהּ: אִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ כֹּל הֵיכָא דִּכְתִיב ״יָדוֹ״ תַּרְתֵּי נִינְהוּ, לְמָה לִי לְמִכְתַּב ״יָדָיו״ ״יָדָיו״?
33 אַקְשִׁי לֵיהּ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע ״יָדָיו״, ״יָדָיו תְּבִיאֶינָה״, ״יָדָיו רָב לוֹ״, ״שִׂכֵּל אֶת יָדָיו״ – אִישְׁתִּיק.
34 לְבָתַר דְּנָח דַּעְתֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ: מַאי טַעְמָא לָא תֵּימָא לִי, ״יָדָיו״ דִּסְמִיכָה קָאָמְרִי?
35 בִּסְמִיכָה נָמֵי כְּתִיב: ״וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו עָלָיו וַיְצַוֵּהוּ״, סְמִיכָה דִּבְהֵמָה קָאָמְרִי.
36 וּבִמְקוֹם שֶׁסּוֹמְכִין שׁוֹחֲטִין, תֵּכֶף לִסְמִיכָה שְׁחִיטָה. מַאי קָאָמַר? הָכִי קָאָמַר: בִּמְקוֹם שֶׁסּוֹמְכִין שׁוֹחֲטִין, שֶׁתֵּכֶף לִסְמִיכָה שְׁחִיטָה.
37 מַתְנִי׳ חוֹמֶר בַּסְּמִיכָה מִבַּתְּנוּפָה, וּבַתְּנוּפָה מִבַּסְּמִיכָה – שֶׁאֶחָד מֵנִיף לְכׇל הַחֲבֵרִים, וְאֵין אֶחָד סוֹמֵךְ לְכׇל הַחֲבֵרִים. חוֹמֶר בַּתְּנוּפָה – שֶׁהַתְּנוּפָה נוֹהֶגֶת בְּקׇרְבְּנוֹת הַיָּחִיד וּבְקׇרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר,
פירוש רש"י על מנחות צ״ג
1 ולא קרבן חבירו - שאין אדם סומך על קרבן חבירו:
2 ולא על קרבן עובד כוכבים - דסמיכה בבעלים בעינן:
3 כל בעלי קרבן - מי שיש לו חלק בקרבן סומך עליו:
4 ורבי חנניה אמר ליה איפכאי - כלומר דאתני יורש סומך ויורש מימר כי היכי דלא תקשה ליה מתניתין:
5 אמר ליה לא צריכת - דמתניתא דתני אינו סומך ואינו מימר רבי יהודה היא:
6 ויליף תחלת הקדש - דהיינו תמורה שמקדישה תחילה מסוף הקדש מסמיכה שהוא סומך בשעת שחיטה דתכף לסמיכה שחיטה:
7 יורש אינו סומך - כדאמר קרבנו ולא קרבן אביו:
8 עובד כוכבים וחבירו מחד קרא נפקא - דזה וזה איננו שלך ותרוייהו מהאי טעמא הוא דסמיכה בבעלי' בעינן:
9 אינו מדבר אלא בלשון זכר - לא יחליפנו ולא ימיר בלשון זכר הוא:
10 מה סופינו - כלומר היאך נרבה את האשה:
11 תלמוד לומר המר ימיר - לרבות את האשה:
12 ורבנן נפקי לאשה מואם:
13 גמ' אתיא סמיכה - לכל קרבן מסמיכה דזקני עדה דפר העלם דבר של צבור דמה להלן סומא לא דאמרינן סנהדרין דף יז. אתך בדומין לך:
14 מעולת ראייה - דהתם כתיב יראה יראה ואמרינן חגיגה דף ד: פרט לסומא:
15 דנין קרבן יחיד מיחיד - מעולת ראייה דהוי נמי קרבן יחיד:
16 דנין - סמיכה בקרבן יחיד דכתיב ביה סמיכה בגופיה דכתיב וסמך מפר העלם דבר של ציבור דכתיב ביה סמיכה בגופיה וסמכו זקני העדה ויקרא ד׳:ט״ו:
17 לימד על עולת חובה - כגון האי דמילואים ועולת ראייה כמו עולת חובה היא:
18 כל הני למה לי - והנך כולהו מחד ידו ממעטי:
19 ושלוחו של אדם כמותו - דגמרינן קדושין דף מא: מפסח דכתיב ושחטו אותו כל קהל וגו':
20 סמיכה שירי מצוה. שאם לא עשאה לא מעכב:
21 כאילו לא כיפר - כאילו לא עשה מצוה מן המובחר כדכתיב ויקרא א וסמך ונרצה ואפילו הכי כיפר דכפרה בדם הוא:
22 ולא על הצואר - היינו הגרון בית השחיטה:
23 הגביים - היינו גב:
24 דקאי להדי רישיה - בשוה הראש אימא לא נמעט:
25 על הצדדין - של ראש על הלחיים:
26 מהו שתחוץ - בין ידו לבין הראש:
27 כתיב ידו - חסר:
28 אקפד - על שלא אמרה משמו ואקשי ליה אי ס"ד וכו' למה לי דכתב רחמנא בשום מקום בתורה ידיו מלא לכתוב ידו ומשמע נמי תרי:
29 ידו דסמיכה קאמרי - דמשמע תרי והא לא אשכחן ידיו מלא דסמיכה:
30 סמיכה דבהמה קאמרי - דכל מקום שנאמר ידו משמע תרי:
31 מאי קאמר - במקום שסומכין שוחטין כלומר דלאחר שסומכין לאלתר שוחטין שתכף לסמיכה שחיטה דהכי מסתבר שפיר ע"א מאי קאמר דמשמע ליה דבאותו מקום בבהמה שסומכין שם שוחטין והלא אין סמיכה בצואר נ"ל:
32 במקום שסומכין - בעזרה במקום הטבעות דבשעת סמיכה היו ישראל רשאין ליכנס שם: